היום בערב, 23/9/2008 הוא חג לקולנוע הישראלי, טקס פרסי אופיר, הלא הוא טקס פרסי האוסקר הישראלי. יכריזו על הזוכים, בקטגוריות השונות והסרט הזוכה ייצג אותנו, בתחרות הסרטים הגדולה ביותר-האוסקר ההוליוודי.

 אמנם, מדובר באירוע נוצץ, רב משתתפים, אורחים וסיקור טלוויזיוני. היחצ"נים קוראים לזה חג לקולנוע הישראלי.אני קורא לזה ערב מיותר וחסר משמעות, הרי אין קולנוע בארץ, בשביל 11 סרטים ,לא צריך טקס.הקולנוע הישראלי חולה ומשום מה אף אחד לא ממש מבחין בכך, אני שומע את מרק רוזנבאום מפיק העל בתעשייה ורומנטיקן של קולנוע, טוען שהקולנוע הישראלי בשיאו, איך סומאות עיניו, קשה לי להבין.

בעשור האחרון, סרטים ישראלים זוכים להכרה, בפסטיבלים שונים ברחבי העולם, חלקם אף מוכרים ונצפים בבתי הקולנוע. אך לצערי זהו אפקט מסנוור, מעט מאד סרטים נעשים בשנה וכל סרט שמופק מתוכנן להיות הלהיט הפסטיבלי הבא, הסרט שמבקרי הקולנוע יאהבו, זה לא צריך להיות ככה.

ולטר בנג'מין, המליץ על קריאת תוצריה הרוחניים והנעלים ביותר של התרבות, לצד תוצריה ההמוניים השכיחים והארציים, כעל הליך חתרני ומועיל מבחינה תאורטית. ארשה לעצמי ואוסיף גם בכדי להועיל, מבחינה מעשית.הייתי רוצה לראות 50 סרטים ישראלים בשנה מתוכם 5 סרטים איכותיים, כאלו שייצגו אותנו בפסטיבלים השונים. אנחנו צריכים סרטים רעים ופשוטים, כדי שלאומנות הקולנוע,תהייה אפשרות לשבור מוסכמות ולמרוד, שייעשו סרטים אחרים.

חוסר תעוזה ופחד מניעים את אותם יושבי ועדות ומקבלי החלטות, לא לתמוך בסרטים פשוטים, המחשבה שלהם היא מעוותת, הם רוצים לזכות באוסקר, הם רוצים להיות בקאן.מצד שני, אין גם תקציבים ראויים לקולנוע הישראלי, אבל זה דיון אחר.סרטים פשוטים, לא דורשים תקציבים ענקיים.

תחשבו לרגע, על עשייה של עשרות סרטים בארץ, יצמחו שחקנים חדשים, בימאים ישתפשפו וייהדקו את השפה הקולנעית שלהם, יהיה מקום עבודה לכל עשרות בוגרי החוג לקולנוע.תהייה הזדמנות לפרוח, תהייה הזדמנות, כאמור למרוד ולנסות ליצור את השפה שלך, כאמן.

בעיה נוספת, היא ברמת הסיפורים, נוצר מצב, שהנרטיבים בקולנוע הישראלי חוזרים על עצמם ומתעסקים תמיד באותם בעיות של בינו לבינה וברקע, הבעיות האמיתיות, הנרטיבים הישראליים פסיכולגיסטיים מידי, חסרי מעוף ואינטלגנציה.

הסרט הזוכה השנה חייב להיות, ואלס עם באשיר, של ארי פולמן, הוא הסרט הנסיוני ביותר, הנועז ביותר, אם כי לוקה במספר בעיות, אבל בהחלט השלם ביותר, משאר הסרטים. כולם יחגגו ויחייכו ותעבור עוד שנה עם 15 סרטים נוספים, שיהיהו לגיטמיים להתחרות בפרסי אופיר ויספרו את אותו נרטיב(פרט לסרט אחד שיתעלה מעל כולם)לסיכום, משעמם.

הקולנוע הישראלי במשבר, לכן הפתרון הוא בעשיית סרטים, הרבה סרטים, שיהיו גרועים או מביכים, שיהיו מצחיקים וסתומים, אבל שיהיו סרטים, הרבה סרטים.אלפרד היצ'קוק, ביים עשרות סרטים גרועים, לפני שעשה סרט אחד טוב.

תעשו סרטים פשוטים, תעשו קולנוע, תעשו קצת תרבות.

א.כ, עורך.