זה לא סוד ששנות ה-90 מתכננות רטרו. למעשה, הן כבר כאן, פוסעות בצעדים קטנים אבל בטוחים. נראה שהמוזיקה והאופנה של העשור הזה ישתלטו וילוו אותנו בשנים הקרובות. תהליך זה כמעט אבולוציוני: בשנות ה-90 נעשה שימוש באלמנטים של הדיסקו משנות השבעים ובעשור הנוכחי באלמנטים של ה"ניו ווייב" ושל הפוסט פאנק. גם לשנות התשעים מגיע רטרו, אך זה מדאיג אותי, אחרי הכל זה לא היה עשור מבריק במיוחד. אמנם נוטים להשמיץ את שנות השמונים בשל האופנה הגרועה, אבל לפחות הייתה מוזיקה טובה, טובה יותר מזו של העשור שבא אחריו.

בתחילת שנות התשעים פרצה לתודעה "אייס אוף בייס", להקה משוודיה שהביאה עמה גלים של פופ ועוררה נוסטלגיה לימיה העליזים של להקת "אבבא".

בשנים האחרונים שוודיה מייצאת ענקי פופ שמזכירים לי את אותה תקופה: ינס ליקמן עומד בראש החבורה והשנה הצטרפה אליו הלהקה The Tough Alliance (TTA), שאותה הוא קידם ודרבן. מדובר בלהקה די מוכרת בשוודיה הפעילה כבר מ-2005- שהקליטה בעיקר קאברים לאמני ענק משנות התשעים, בין השאר גם לDaft Punk-. רק השנה היא הצליחה למכור אלבומים גם בארה"ב ובקנדה (עוד מעצמת פופ ומוזיקה בכלל). זהו אלבומה הראשון אחרי EPS .

ובכן, מדובר בלהקת פופ ששואלת אלמנטים מהניו ווייב של שנות השמונים ומשתמשת בסאונדים של תחילת שנות התשעים,ולמעשה מחקה תת ז'אנר בולט מאוד באותן שנים - שנקרא EUROPOP . אלו שני בחורים שזהותם המינית נתונה לוויכוח, המזכירים בלוק שלהם את "פט שופ בויז", אבל במקרה שלהם שניהם אקטיבייים: הם כותבים את המילים, מלחינים - ובקליפים אף מנוענעים את הגוף. הם גם מאמצים דפוסי לבוש מאותו עשור: כובע, חולצה צבעונית, מכנסיים רחבים וקרדיגן - שמשתלב יפה עם החולצה.

.

הסימפול שפותח את האלבום לקוח מתפילה של מואזין במסגד, שאוזן ישראלית יכולה לזהות בקלות. בהמשך האלבום יש סימפולים אלקטרוניים של מאוולים ושל דרבוקות - הכול במינוריות לא מזיקה.

להקת פופ טובה נמדדת בעיקר במודעות העצמית שלה - ולחבר'ה הללו יש כזו ובטונות. השיר הראשון, כאמור, מדבר על האמונה בעצמך :"כתבת משהו מיוחד,כתבת משהו אמיתי", משפט שחוזר על עצמו בשיר. להקת פופ או לא?

בשיר השני הם מאמצים אופנה שצוברת תאוצה ונקראת "ניו רייב". בכך הם מצטרפים ללהקות כמו klaxson וhadoken, שהיו מבשרי השינוי וחלוצי הרטרו של שנות התשעים.

הם גם לא בורחים ממסרים פוליטיים: בשירי פופ ניתן להעביר מסרים כאלו בצורה החריפה ביותר, כי הסרקזם בהם מלווה בלחן קליט ולעתים דביק. TTA עושים זאת במינוריות ולכאורה עוקצים - אבל הלחן שלהם מערפל את המסר, ומי שצריך להבין יבין, למשל בשיר השלישי באלבום הם שואלים: don't you die yet first class riot
you can't buy it first class riot?

השיר שנושא את שם האלבום New Chanc e- - נפתח במקצבים דרום אמריקאים ועם סימפול של מאוולים מזרח תיכוניים. זהו שיר אקלקטי במיוחד שמתפתח לכמה כיוונים. לטעמי, השיר הטוב באלבום.

וכך הם ממשיכים להם ומשלבים רייב, רגאיי, ג'ז אלקטרוני, סימפולים של חלילים, כינורות ואקורדיון - הכול בלחן נעים לאוזן. הם משלבים משפטים מנצחים ומכריזים על תנועה חדשה ששמה NEO VIOLENCE . השיר לפני האחרון מסתיים באותו קול מואזין מתחילת האלבום. והשיר האחרון קורא לכולם להתחבק אל תוך חלום - כמה שמאלצי, כמה פופי.

אני חושב שאלבום זה הוא ציון דרך, המסמל את המעבר הכמו אבולציוני, אל הרטרו של שנות התשעים - שבעוד שנה שנתיים כולנו נהיה עמוק בתוכו. זה אלבום חף מיומרות, מלא אינטליגנציה, אפשר להאזין לו ואפשר לרקוד איתו - אני מאמין שלחלק מהשירים, אם לא לכולם תצא גרסת ריקודים. אני קשרתי עמם ברית, והפכתי אותם ואת האלבום שלהם לפייבוריט גדול שלי בתקופה האחרונה.