אם מתחשק לכם לצפות הערב בקומדיה משעשעת, אולי תוכלו לוותר על נסיעה למרכז העיר. לפעמים הצצה חטופה בלוח המודעות השכונתי תגלה כי בידור קל במחיר נמוך במיוחד נמצא ממש במרחק הליכה מהבית. כך היה כאשר הלכתי לצפות בהצגה "ישיבה על הכוונת" של להקת "משמחי לב" - בבימוי עופר הלוי. שילמתי

25 שקלים במתנ"ס הקרוב לביתי ויכולתי ליהנות מהצגה עתירת משתתפים אך דלה בתקציב - אמנם במחיר הפעוט של התמודדות עם פרופגנדה דתית מובהקת.

הערב נפתח במופע מוזיקלי של הזמר ארז כוהן. לאחר המופע המוזיקלי, ובעקבות בעיה במערכת הסאונד, הוקדמה ההתרמה שהייתה אמורה להתבצע בסוף הערב. במהלך מחצית השעה הבאה הוזמן הקהל לחתום על הוראת קבע לתרומות למען חולים אשר זקוקים לתרומת איברים. מלבד זכייה במצווה שבה זוכה כל תורם, הוקרא גם שמו על הבמה בתוספת ברכה על ראשו (מעמד מכובד), והוא קיבל כוס ישועה, כוס מצוינת המבורכת על ידי הרב... איזשהו, ומומלצת מאוד לטיפול בחולים. אם הברכה והכוס לא ירפאו מחלות בביתכם, כספכם יוחזר לכם. כך הובטח.

לבסוף תוקנה הבעיה במערכת הסאונד, ועופר הלוי, במאי, מחזאי ושחקן ראשי בהצגה, התנצל בפני הקהל על ההתרמה המשעממת. המנחה של הערב מיהר לתקן אותו כי הקהל נהנה מאוד מההזדמנות לעזור בתרומה, ועופר מיהר לאשר בחצי פה. אז החלה ההצגה.

בתחילת ההצגה אנו פוגשים שני חוקרי שב"כ אשר הצליחו לאחרונה לפצח תיק קשה הקשור בערבי אחד (המילה טרוריסט לא הוזכרה), וכעת הם מטפלים בתיק המדיר שינה מעיניהם: ישיבה בירושלים אשר חשודה ברווחים כלכליים מוצלחים (המילה מעילה לא הוזכרה). לישיבה הוחדר סוכן חשאי בשם נתי, גיבור ההצגה, אשר חודשיים בנוכחות בחורי ישיבה החלו לקרב אותו אל הדת וגרמו לו לערוק ממחלקתו. אם לא די בכך, נתי אף השתמש בתקציב המחלקה שלו כתרומה לישיבה, וכעת השב"כניקים מתחקים אחר כספם שנגנב.

ההצגה נמשכת בשורת מפגשים עם דמויות שונות, שהמרכזית בהן היא אביו שונא הדתיים של נתי, כנראה סוג של עורך דין שמטרתו היא ארגון הפגנות אנטי דתיות ואלימות בשבתות.

המשך ההצגה הוא סיפור דרך הייסורים הלא כל-כך מייסרת שעובר הגיבור בדרכו להיות דתי מין המניין.

אין באף אחד ממרכיבי ההצגה ניסיון וחצי ניסיון ליצור אמינות מכל סוג שהוא: לא בעלילה המופרכת, לא בעיצוב הבמה, הכולל כמה דיקטים מגושמים, ובטח לא בשחקנים, אשר ניצלו כל הזדמנות להשתעשע ולהצחיק בכל מחיר. כל רגע וכל משפט בהצגה מושתתים על אחת משתי מטרות: להצחיק את הקהל או להעביר את המסר. הקהל, מבחינתו, אינו דורש אמינות. הוא מקבל בשמחה את החומר המוצג, ונראה כאילו ההצגה שולטת בו, הרבה יותר משהיא שולטת בשחקניה משוללי הרסן.

גם בקטעי המתח כביכול של ההצגה, השחקנים עושים ככל העולה על רוחם. ברכט מתמתח בקברו.

המסר, אגב, אינו מסתפק רק ב"להיות דתי זה טוב". הוא גם מציין שלהיות חילוני זה רע. בהצגה ישנם שני סוגי חילוניים. אביו של נתי, אשר מתגלה כאדם מאמין שהורחק מהדת, ולבסוף חוזר אל חיקה. והשב"כניקים. שיהיה ברור, בהצגה זו השב"כ הוא האויב. בתחילת ההצגה חטאם של השב"כניקים הוא טיפשות והאשמות שווא כלפי הישיבה הנובעות מתוך פחד ובורות מפני הדוסים. אך בהמשך מסתבר כי השב"כניקים הם סאדיסטים ואף רוצחים חפים מפשע. הם אינם זכאים בסוף ההצגה למחילה (אף על פי שהם מקבלים בחזרה את כספם), ואינם זוכים להיות חלק מהחזרה בתשובה ההמונית שבסוף המחזה.

בנוסף לאישור ערכים ול"גוד טיים" שמספקת ההצגה לקהל, היא נוגעת מדי פעם במקומות רציניים וקשים. מאבקו של נתי הוא על פי רוב כלפי חוץ, משום שהאמונה נותנת לו את הכוח להתמודד עם חבריו מהשב"כ ועם אביו. אך לקראת סוף ההצגה מתגלה סוד אפל מעברו אשר מציב אותו בדילמה מוסרית אמיתית (לא אומר מהי כדי לא להרוס לכם). הנושא הכבד מרוכך מהר מאוד, ונמצא פתרון בדרך נס לסיטואציה הקשה, מבלי שהמחזה הקדיש זמן רב להתמודדות עם המשמעויות שלה.

גם מבחינת הצחוקים, עיקר חוש ההומור בהצגה מבוסס על סלפסטיק ומבטאים, וגם על בדיחות לגבי טיפשותם של החילוניים, שהופכים טיפשים פחות ופחות ככל שהם מתקרבים לדת. אך ישנן גם בדיחות אנטי דתיות מפי השב"כניקים, ואלו ללא ספק גורפות צחוק היסטרי.

אחת נקודות המפנה המעניינות בהצגה היא המפגש בין אביו של נתי לרבו. במפגש זה מטיח האב ברב את המשפט, "אתם הרסתם את היהדות". זוהי הפעם הראשונה והאחרונה שההצגה מתעסקת בנושא חברתי, וזו הפעם הראשונה והאחרונה שההצגה מנחיתה האשמה כלפי עולם הדת. לא פלא אם כן שמשפט זה נאמר כשהוא נשאר תלוי באוויר: ללא הסברים מצד האב וללא מענה מצד הרב.

לא ברור לי איך משפט טעון כל כך השתרבב להצגה שעיקר עניינה הינו התחמקות מכל אפשרות לכפל משמעות או לספק.

זוהי הצגה המתנערת לחלוטין מכל אפשרות להעכרת האווירה באולם. חרף הדיבורים על כך, ההצגה נעדרת אלימות, הקונפליקטים נעדרי עוקץ, וכל קושי נפתר בדרך הפלאית ביותר אשר ניתן להעלות על הדעת. וכשזה לא קורה, השחקנים דואגים לשמור על המורל הגבוה בקרב הקהל. דרמה לא זוכה להתקיים על הבמה, אך כנראה שבדיוק כמו הופעתו של ארז כוהן, לא משנה לקהל מה קורה על הבמה, העיקר האמונה.