יש אנשים הנוטים להגיד שהקולנוע משקף את המציאות. שיגידו. המציאות, אותו כאוס מוחלט המתרחש סביבנו, לא יכולה להיתחם במסך מרובע שיספר את סיפור חיינו השלם. אבל הקולנוע בהחלט יכול לתעד לעתים רגעים בהיסטוריה של אומה או תחושה מסוימת בעם, גם מבלי להתכוון לכך במודע. "בלוז לחופש הגדול", ו"בופור", שני סרטים שהוגדרו כסרטים מוצלחים, חשובים ומכוננים, אולי קיבלו את התואר משום שנתנו לישראלים, באמצעות תיאור תקופה אחרת, סוג של נבואה לגבי העומד לקרות

"בלוז לחופש הגדול" מספר על מלחמת ההתשה: חבורת נערים בגיל תיכון העומדים לפני גיוס תוהים על אידיאולוגיה ופטריוטיות. צוויליך, אחד החברים, מתגייס ראשון ו"זוכה" גם למות ראשון. בתחילת הסרט מודגשת נקודת הזמן המדויקת, ונשמעת ביקורת על המלחמה שהפכה לשגרה טורדנית ובלתי פוסקת במשך שנה וחצי. אבל בלוז לחופש הגדול, שנכתב אי שם ב-76', יצא רק ב-1987 וכנראה שלא בכדי. בלוז אמנם מתאר לנו את תחושת החידלון של מלחמת ההתשה, אבל הוא מנבא לנו נבואת זעם לאינתיפאדה הראשונה, שהחלה זמן קצר מאוד לאחרייציאת הסרט לאקרנים. האינתיפאדה, בדומה למלחמת ההתשה, היתה עימות מתמשך בעוצמה נמוכה, שגבה קורבנות אבל לא השפיע רבות על החיים הנורמליים של האזרחים במרכז הארץ. בגלל אותם מאפיינים דומים מלחמת ההתשה היא הרחקת עדות מושלמת - כשהאינתיפאדה אורבת בפתח והנערים בני ה-12 כבר מוכנים לזרוק אבנים ובקבוקי תבערה. תחושת החידלון והסיזיפיות שמתארים גיבורי "בלוז לחופש הגדול" דומה להפליא לתחושת התסכול של ישראל במהלך האינתיפאדה, כשנאלצה להתמודד עם אוכלוסיה אזרחית, ונתפסה במבוכה כאשר טנקים הוצבו מול ילדות בוכות ואבנים מושלכות.

"בופור" מספר על הרגעים האחרונים בלבנון. אבל כמו בלוז לחופש הגדול, גם בופו", שנעשה כ-6 שנים לאחר היציאה מלבנון, ביטא מצב מסוים בישראל: רגע לפני מלחמת לבנון השנייה. השהייה בלבנון אחרי כיבושה, כמו מלחמת ההתשה, היתה מטרד צבאי שאירע אי שם בצפון (או בדרום). בופור כבר מצליח להתקרב למקום האירוע, ובמקום חבורת תל-אביבים המביטים במלחמה מרחוק, בבופור כבר נכנסים לתוך המוצב ורואים ל"מלחמה" הנמשכת את הלבן בעיניים. מצרים ניסתה להטריד את ישראל במלחמת ההתשה על-ידי הפגזות חוזרות ונשנות, וגם בבופור החיילים שומרים בעמדות כמטרות נייחות מפני ההפגזות היום-יומיות של החיזבאללה. וכמו "בלוז" גם "בופור" צולם ממש לפני פרוץ מלחמת לבנון השנייה, שבה ישראל לא הצליחה להבין איך להילחם בצבא גרילה המפוזר בשטח, מבלי לכבוש אותו (על טעות לא חוזרים פעמיים?). באופן אירוני למדי חלק מההשלמות של הקלטות הסאונד לסרט נערכו בצפון הארץ במהלך מלחמת לבנון השנייה.

החיילים ב"בופור", כמו הנערים ב"בלוז", תוהים על ההצדקה למלחמה שאליה הם נשלחו. באופן לא מקרי המעשה הראשון שעושה לירז, גיבור "בופור", כשהוא מקבל פקודה לקפל את המוצב, הוא להוריד את השלט המתאר את מטרת המוצב - "הגנה על גבול הצפון", ולזרוק אותו לרצפה. הוא וכל חייליו מבינים את חוסר התוחלת שבשהות שלהם שם ואת המטרות המופרכות התלויות על הקיר.

נקודת דמיון נוספת בין הסרטים היא עמדת הכיסא הריק: צוויליך שמת בתחילת "בלוז לחופש הגדול", וזיו, קצין החבלה שמת כבר בתחילת "בופור", למרות שבהתחלה נדמה כי הוא הגיבור של הסרט, שנאלץ להכיר מקום לא מוכר. שני הסרטים בונים את דמויות אלו כאייקונים, אבל הן נפקדות וכמעט אינן קיימות בסרט. הם אלו שהקריבו את עצמם למרות כל הסיכונים, כמו גיבורי ישראל הוותיקים והמהוללים. אבל שני הסרטים מבטלים את תחושת קדושת המוות בקרב על המולדת. יפי הבלורית כבר לא מתים בקרב תוך הפגנת תעוזה יוצאת דופן וחירוף נפש: צוויליך נופל בתאונת אימונים וזיו במהלך פירוק מטען בדרך לפינוי ציר סתמי. הסרטים משווים את המוות הסתמי של גיבורי תחילת הסרטים לתחושת הסתמיות של המלחמות שבמהלכן הם מתרחשים. למרות חוסר הקיום הפיזי, "רוחותיהם" של צוויליך וזיו ממשיכות לרחף בסרט, והגיבורים הראשיים (הנותרים) עסוקים בחיפוי על המוות בטעות ועל הטעות שבמוות. שני החללים לעתיד מתוארים כבעלי מוטיבציה - זיו מ"בופור" מצויר כקצין שהתעקש לבוא לבופור, למרות שקרוב משפחתו נהרג שם בכיבוש המוצב. הוא מודע לסכנה וגם לחוסר התוחלת שבשהות של צה"ל שם (כשהוא מציין שניתנה פקודה שלא לכבוש את המוצב), אך למרות זאת מתעקש לעלות להר ולהיצלב למען המדינה במוות סתמי. צוויליך רוצה מאוד להתגייס לצנחנים, אבל כדי לקבל כנפיים ולהרשים בחורה. שני הקורבנות סוללים את דרכם אל המוות, ולא מתוך הקרבה עצמית למען המולדת אלא מתוך אינטרס אישי או השלמת מעגל משפחתי.

מלחמת ההתשה הסתיימה לאחר תקיפות חוזרות ונשנות של חייל האוויר במצרים. במלחמת לבנון השנייה חיל האוויר לא היה מספיק, והבוץ הלבנוני חזר לחיינו. "בופור" ו"בלוז לחופש הגדול" הם סמנים המתעדים נקודת זמן קריטית של רגעים ספורים לפני כניסה לעימות דרך סיפורו של עימות אחר: קודם ודומה.