מיום ליום נערמים התירוצים להישאר בבית: תחילת החורף, מיתון, פורנו, דיכאון קיומי או אופנתי וצורך לא מובן לצפות באנשים כמונו הכלואים בבית אחר. איכשהו תקשורת ההמונים הצליחה לשכנע אותו שתרבות הפנאי היא בבית, עם קירות וצגים, ובמקרה הטוב מתכון ממש מוצלח לפירה.

כמו שכבר נאמר בצג אחד, the truth is out there, כלומר בחוץ, איפה שביליתי את מרבית ילדותי. המושג "בחוץ" הופך נדיר יותר, ורבים מדי יוצאים בעיקר לדייטים או לפגישות עסקיות. מזל שיש ימי הולדת מדי פעם.

זה לא שחסרות סיבות לצאת, לפעמים הקירות חונקים, חלק מאיתנו צריכים לעשן, חלק אחר לצאת לג'וגינג. אבל "בחוץ" במובן הרחב יותר מציג עולם ומלואו ובוודאי שיותר גיוון מאשר בבית. "הבחוץ" כולל בין היתר אמנויות רחוב, הרצאות, מועדונים, טיולים, הופעות, סרטים, תערוכות, מחול ומה לא? לא כולם יקרים, חלקם בחינם, חלקם מעניינים מאוד, הרבה מאוד מעוררים מחשבה או רגש ומה שבטוח הוא שיש היצע עצום יותר מבטלוויזיה או במטבח הפרטי או משלושת האתרים שאתם גולשים בהם בקביעות.

"הבית" הוא אמנם ביטחון ומספק לנו את המוכר והנוח, אבל הוא גם פחד, התכנסות וויתור. הוא נטישה מסוימת של רוב העולם לטובת ספות ומזרנים אורתופדיים. האם רק להקה של חברים שלנו או להקה שאנו מעריצים מגיל 7 תוציא אותנו מהבית? האם רק מינוי לקאמרי (בשווי חצי שכ"ד) יוציא אותנו להצגות? ורק ימי שישי באופן כללי יוציאו אותנו מהבית? אנחנו באמת מוותרים על האפשרות להכיר וללמוד?

הפעם קצתרבות מציע לכם סיבות טובות לצאת מהבית: גלי שדה הייתה בלבונטין 7 ונהנתה מאבי לייבוביץ' אורקסטרה (ליבוביץ פינת לבונטין); דפנה תדמור הייתה בתיאטרון קרוב והתרגשה מ"פרידה" של קבוצת "דברים" (פרידה לאין קץ); ולדעת אבי לבקוביץ, מוזיקת הבית (האוס) היא סיבה טובה לצאת מהבית, אחרי הכול היא אלגוריה לתנ"ך, או להפך, אם עברתם את הסלקציה (אלוהים הוא סלקטור).

תצאו קצת מהבית, תראו קצתרבות.

ד.ק

מקור תמונה