אליזה היא האישה של ז'יל. ויקטורין, אחותה הצעירה, באה לביתם לעתים קרובות ועוזרת לה עם הבנות.
ברגע אחד נתון, בלי לרצות בכך, היא מבינה שמשהו קורה בין אחותה לבעלה. נירית ברדוגו על הסרט "האישה של ז'יל"
כשסיימתי לצפות ב"האישה של ז'יל" הבנתי שרק חובבי הקולנוע הצרפתי, כמוני, יאהבו אותו, אפילו מאוד. זהו סרט תקופתי, רגיש להפליא, שמתנהל באיטיות קלאסית. הצילום הוא חד וחודר, ועם זאת רך ומשתהה, ומעביר בצורה ישירה את רגשות הדמויות, במיוחד כשהן לא מרבות במילים. הסרט מורכב מדיאלוגים ספורים, ואפשר לומר שהוא כמעט סרט אילם.
אליזה היא האישה של ז'יל. שניהם משתייכים למעמד הפועלים של שנות השלושים. ז'יל עובד קשה - ביום ובלילה, ואליזה מטפלת בשתי בנותיה הקטנות, עסוקה בעבודות הבית השונות ומדי יום מחכה לבואו של בעלה מהעבודה. ויקטורין, אחותה הצעירה של אליזה, באה לביתם לעתים קרובות ועוזרת לה עם הבנות. זמן קצר אחרי שאליזה נכנסת להריון, מחשבות מוזרות משתלטות עליה... על אחותה ובעלה, על בעלה ואחותה. באיפוק בלתי רגיל היא מסלקת אותן. ברגע אחד נתון, בלי לרצות בכך, היא מבינה שמשהו קורה בין השניים.
בכרזה של הסרט ניתן לראות איך אליזה מצלה בידיה על פניו של בעלה, מגוננת עליו מפני השמש, דואגת לו כמו שדואגים לתינוק, בעוד התינוק שלה ושל בעלה שוכב בשקט לצדם, וכאילו מאפשר להם קיום בנפרד.
לא הייתי ממליצה לנשים פמיניסטיות לראות את הסרט. ההשלמה של אליזה עם התנהגותו של בעלה יכולה לקומם. היא מקבלת את המצב בהבנה, ממשיכה בחייה, בהתנהגות שמהפנטת את הצופה. בסצנה שבה בעלה נשבר ומתוודה על אהבתו לאחותה נראה כי היא עוטפת את עצמה בבועה של אדישות בלתי מובנת.
הבמאי פרדריק פונטיין ולא יכול היה לבחור שחקנית מתאימה יותר מאשר עמנואל דבו המדהימה: שפת הגוף שלה, פניה ושפתיה מבטאים את מה שמילים לא יוכלו לתאר - ואת העוצמה הנשית ששחקניות אחרות לא יצליחו לשדר. הדמות של אליזה לא מאפשרת לשחקנית אלא לחסוך במילים - ולנו, הצופים, להתבונן בשקט שלפני הסערה. הדמות שלה בסרט זה מזכירה במעט את דמות האישה האילמת שגילמה דבו ב"על שפתיי" (Sur Mes Levres), תפקיד מושלם בשבילה.
תענוג לחזות גם בלורה סמט, השחקנית שמגלמת את ויקטורין, האחות הצעירה. סמט, ההבטחה החדשה של הקולנוע הצרפתי, משלבת נשיות נוטפת חושניות עם אלגנטיות מעודנת, ולכן מתאימה לתפקיד האחות התמימה-מתגרה של אליזה.
האישה של ז'יל נשארת, גם בעיני עצמה, האישה של ז'יל ותו לא. הצופה יכול לחוות בדיוק רב איך מדי יום אליזה נאבקת מחדש כדי לחזור ולהיות האישה של ז'יל. אולי פעם, כשהכל היה תמים, נשים התנהלו כך, והראו את הכוח שלהן בשתיקה נצחית - אך לאורך הסרט מבינים שאין מקום לשפוט אותה - זו היא ברוח התקופה
LA FEMME DE GILLES / האישה של ז'יל
סרטו של פרדריק פונטיין (מבוסס על רומן של מדלין בורדו אשר התפרסם בשנת 1937).
בלגיה, צרפת, לוקסמבורג /2004
ניתן להשיג בדי.וי.די
